עשיתי את כל ההכנות לקראת התקנה בטוחה של ה-Leopard, שזה אומר:
להוציא מהמחשב הישן והלא-פעיל את הכונן הקשיח הישן,
להוציא מאותו מחשב גם את ספק הכח,
לפרק במחשב החדש את 2 הכוננים הקשיחים הפעילים (כדי שלא חלילה יקרה להם משהו – יש עליהם הרבה יותר מדי מידע חשוב),
לפרק מאותו מחשב גם את ספק הכח,
להרכיב את ספק הכח מהמחשב הישן,
להרכיב את הכונן הקשיח מהמחשב הישן
ולראות שהכל עובד.

חשוב לציין – החלפת ספק הכח לא הייתה קשורה בשום צורה להתקנה. סתם ספק הכח מהמחשב הישן יותר טוב מזה שבמחשב החדש.

בכל אופן, מעצם העובדה שאין לי מחשב של אפל, הייתי צריך לסמוך על טוב ליבם של אחרים שיעזרו לי עם הסקירה הזאת.

אז הכנסתי את דיסק ההתקנה בתקווה להתקין אותו על כונן קשיח שכבר קיים עליו מידע (הרעיון היה לפרמט אותו, מן הסתם) וקיוויתי לטוב.

משתמשי אובונטו ותיקים (או אולי כל מערכת הפעלה לינוקסאית, אבל אני מכיר אובונטו) סביר שיבינו מהר מאוד מה הולך בהתקנה הזאת, שמאוד מזכירה את סביבת העבודה שלהם (שזה רק טבעי, מכיוון שגם לינוקס וגם Mac OS X מבוססות על UNIX).
לי, לפחות, זה לא הלך כל-כך בקלות.

בתחילה, התבקשתי לבחור כונן מהרשימה על מנת להתקין עליו את המערכת.
לקח לי כמה שניות לצאת מההלם ולהבין מה אני אמור לעשות, כשהבנתי שלא מוצגים כוננים ברשימה.

כמו כל התקנה של לינוקס, כך גם בהתקנה של הנמר, יש סרגל עליון עם כלים שאפשר להכנס אליהם. אחד מהם הוא Disk Utility. מן הסתם, אליו נכנסתי.
כמובן שהכונן הקשיח שלי הופיע שם, מה שגרם לי לתהות מה אני צריך לעשות עכשיו.
אחרי בערך רבע שעה של לחיצות חסרות הגיון שלא עזרו במאום, הצלחתי לעבור את המשוכה הראשונה, ובאמת לפרמט את הכונן הקשיח שלי. קורן מאושר על ההצלחה הראשונה שלי בתחום, שבתי לי לרשימה הכוננים, אך הפעם היא שודרגה בכונן נוסף.
סימנתי אותו, ועברתי הלאה – להתקנה עצמה.

בעידן בו התקנה של אובונטו לוקחת פחות מרבע שעה, ומיקרוסופט מתאמצים בכל כוחם לצמצם זמנים בהתקנה של ויסטה (עם תוצאות חלקיות – התקנה של ויסטה על מחשב AMD Athlon 2800+ עם מעבד 64ביט במהירות 1.8Ghz וחצי ג'יגה זכרון ארכה כחצי שעה, כנ"ל גם שדרוג מ-XP לויסטה על מחשב Core2Duo 2.2Ghz עם 2GB זכרון. לעומתן, שדרוג מויסטה Home Basic ל-Ultimate, על מחשב Core2Duo 1.4Ghz עם 2GB זכרון ארכה כשעתיים), לא ברור מדוע אפל מכריזה שהתקנת ה-Leopard תארוך כ"שעה-שעתיים".
איך שלא יהיה, העשירית הראשונה של ההתקנה, לפי מד ההתקדמות, לא היתה לטובתי וארכה הרבה יותר זמן ממה שציפיתי, אבל לשמחתי כל שאר ההתקנה עברה בזריזות, ובלי יותר מדי בעיות.
עד שניסיתי להעלות את המערכת, כמובן.
לא עלתה.

עשיתי את כל התהליך הזה שוב, נכנסתי ל-Disk Utility והתחלתי לשחק שם עם ההגדרות. באחת ההגדרות ראיתי שמערכת הקבצים שקבעתי לכונן היא מסוג FAT, שמתאימה למערכות הפעלה מבית מיקרוסופט, ולא לזאת מבית אפל.
לאחר השינוי המיוחל, עברתי להמשך ההתקנה, שעברה כמצופה.
ולא עבדה.

עשיתי את כל התהליך הזה שוב, נכנסתי ל-Disk Utility והמשכתי לשחק שם עם ההגדרות. באחת ההגדרות במקרה ראיתי שאפשר "לייעד" את הכונן – כונן שמיועד לשימוש עם מערכות הפעלה של מיקרוסופט או כונן שמיועד לשימוש עם מערכות הפעלה של אפל.
בתור חברה שמוכרת מערכות הפעלה סגורות רק למחשבים מתוצרתה, הוספת האפשרות הזאת נשמעה לי מעט תמוהה.
לאחר השינוי, עברתי להמשך ההתקנה, שעברה כמצופה.
ולא עבדה.

עשיתי את כל התהליך שוב, נכנסתי ל-Disk Utility והמשכתי להמשיך לשחק עם ההגדרות. לא הצלחתי למצוא שום שינוי שיכול להועיל, אז יצאתי מההתקנה. הוצאתי את הדיסק מכונן התקליטורים והפעלתי מחדש את המערכת. הפעם דווקא היתה התקדמות – בניגוד לפעמים קודמות שפשוט נראה כאילו המחשב טוען, אך כלום לא קרה, הפעם היה רשום לי שאני צריך להכניס תקליטור הפעלה כלשהו. אז הכנסתי את תקליטור ההתקנה של אפל. והפעם המערכת עלתה!

עברתי סדרת הגדרות ראשוניות חביבות והתחלתי להשתמש במערכת.
כנראה שהיא לא זיהתה את הכרטיס הגרפי שלי, אז התחלתי לחפש דרייברים, או לפחות הגדרה של הכרטיס, או לפחות תיאור החומרה של המחשב שלי.
לשמחתי, המערכת הזאת כל כך פשוטה, שממבט ראשון אפשר לדעת איפה כל דבר נמצא או לא נמצא. אז בלי לבזבז הרבה זמן הבנתי שאין לי מושג איפה לחפש, וכשכבר כן נברתי בין האפשרויות השונות, לא מצאתי שום דבר שעזר לי.
קצת טיילתי לי במערכת, אפילו הגדרתי רשת לגלישה באינטרנט והופ – התחלתי להוריד עדכוני תכנה. מיד בתום ההורדה נתבקשתי להתחיל מחדש את המחשב, וכך עשיתי.

בערך מכאן שום דבר יותר לא עבד – המערכת ביקשה ממני להכניס תקליטור הפעלה, אך הפעם זה העלה את תכנית ההתקנה, ולא את המערכת עצמה. לא עזר כל ההגדרות ששיניתי, וכל הפעמים שהתקנתי שוב ושוב את המערכת (בפעמיים מתוך כ-15 פעמים שניסיתי להתקין את המערכת אפילו היה כתוב לי שאני משדרג ממערכת קודמת…) – שום דבר לא עבד יותר.

כשעתיים אחרי זה התייאשתי והלכתי לישון, בתקווה שמחר נקנה עוד אבוקדו.

רמי פורטיס

"חתול מפלצת"

בזמן האחרון נקלו לדרכי 3 מערכות הפעלה חדשות -
חלונות ויסטה,
Mac OS X Leopard מבית אפל
והגרסה החדשה של מערכת ההפעלה עם רישיון הקוד הפתוח מבית אובונטו (להורדה | להזמנה – דרוש רישום מוקדם)

שלושתן חדשות, שלושתן מעניינות (מי יותר, מי פחות), ולשלושתן יש הרבה מה להוכיח.
ויסטה עם ההבטחות הגדולות מבית מיקרוסופט, העיכובים החוזרים ונשנים שהעלו את הסקרנות ובעיקר עם הביקורות הפושרות (במקרה הטוב);
Mac OS X Leopard – עם המון פונקציות חדשות, ממשק משתמש חלק, מתוקתק ומוקפד כמו שאפל יודעים לעשות והמון חשיבה על המשתמש;
ואובונטו, שבשקט בשקט, מקפידים להוציא כל חצי שנה גרסה חדשה ומשופרת של מערכת ההפעלה שלהם, ובכל פעם מתקדמים לעבר החזון שלהם – Linux for human beings.

במהלך השבועות הקרובים אני אנסה לתת סקירה על כל כל אחת ממערכות ההפעלה הללו, ההתרשמות שלי, הביקורות שלי ובכלל – מה אני חושב על שימוש יומיומי בכל אחת מהן.

הסקירה שלי תתחיל באופן טבעי במערכת שאני מכיר הכי טוב – חלונות ויסטה.

מה לא נאמר על חלונות ויסטה? איזה ביקורת היא לא קיבלה? שהיא כבדה? שהיא יקרה? שהיא סתם כמו XP מעוצב? שהיא לא מאובטחת?
כל דבר רע שאתם יכולים להעלות על דעתכם שאפשר לומר על מערכות הפעלה – נאמר עליה. אז מה נכון? מה לא נכון? ויסטה היא באמת מפלצת? אולי היא באמת רק "XP מעוצב"? אולי אפילו היא תפתיע לטובה. תלוי את מי שואלים, כמובן.
PCWorld הגדיר את מערכת ההפעלה כאכזבה הכי גדולה של 2007. למען האמת, הרשימה הזאת היא אולי הרשימה הכי מפתיעה של 2007, מכיוון שמופיעים שם מוצרים מרשימים, שחלקם אפילו קיבלו ביקורות מהללות (אם לא בתקשורת, אז לפחות בדעת הקהל), כגון ה-זון (נגן המוזיקה מבית מיקרוסופט), ה-iPhone (עוד מוצר מדובר מבית אפל), רשתות חברתיות בכלל ו-Facebook בפרט, אופיס 2007 (שהוא לדעתי האופיס הכי טוב עד כה), ה-Mac OS X Leopard בכבודו ובעצמו (אתר לינמגזין טען שבחירה זו תמוהה מכיוון שמדובר במערכת ההפעלה הנמכרת ביותר של חברת התוכנה היצירתית ביותר כיום. ואני אומר – אלו נתוני הפתיחה הטובים ביותר לאכזבה טובה).

בשורה התחתונה, אחרי שקראתי עשרות מאמרים וביקורות על ויסטה, שמעתי עשרות דיעות, ואפילו התנסיתי בה לא מעט, אני יכול יכול להגיד שההחלטה תלויה בכיוון ממנו "תוקפים" את המערכת -

בתחילה, ההבטחה הכי גדולה של ויסטה היתה אמורה להיות מערכת קבצים חדשה, משופרת ומאובטחת – WinFS. אך המערכת ירדה מן הפרק, בעיקר עקב לו"ז צפוף.
בעקבות זאת – ולמרות חידושים שונים כגון אבטחה משופרת, תמיכה ב-DirecX10, תמיכה משופרת במעבדים 64 ביט ומרובי ליבות, פרוטוקל IP חדש (IPv6) ועוד – גולת הכותרת של המערכת עברה למנשק (?) המשתמש.

חידושים במנשק לא חסר -
סידור חדש של התפריטים (בא לידי ביטוי למשל בלוח הבקרה) – משתמשי XP מנוסים ירגישו קצת לא בנוח, אבל מהר מאוד ימצאו את עצמם מנווטים בקלות דרך התפריטים השונים;
אייקונים גדולים וברורים – כך למשל ניתן לראות בכל תיקייה תצוגה מקדימה של חלק מהקבצים, אם יש תתי תיקיות וכדומה. אמנם אפשרות זו היתה גם ב-XP, אבל שם זה גם לא כברירת מחדל, וגם היישום של זה בויסטה הרבה יותר מוצלח;
לכל תיקייה יש גישה מהירה לאפשרויות נבחרות (ודי חכמות, לדעתי) – בכל תיקייה יש גישה מהירה לסוגי המיון השונים של הקבצים, אפשרויות תצוגה ועוד. ב"מחשב שלי" (נקרא "מחשב" בויסטה) יש גישה מהירה להסרה והוספה של תוכניות, מאפייני מערכת וכולי. בכל תיקיה, למשל, יש גישה מהירה לצריבה.
שינוי קטן (אבל מעצבן) בתפריט ההתחל – רשימת "כל התוכניות" נפתחת במקום רשימת התוכניות האחרונות, ולא בחלונית נפרדת – מזכיר לי קצת ניווט כושל באתר אינטרנט;
שינוי שאני מאוד אהבתי הוא שיטת "דירוג" למחשב – המערכת בוחנת את נתוני המערכת (זכרון פנימי, מעבד, כרטיס מסך והשד-יודע-מה-עוד) ונותנת למחשב "ציון", ואילו התכונות והמשחקים, מצידן, אמורות לדרוש למשל, "דרישות מינימליות: דירוג 3.0 ומעלה", במקום להלאות את הקונה בנתונים טכניים שלרוב המשתמשים (לפחות לא אלה שקונים בארץ…..) אין הרבה מושג בהם. כרגע זה קצת משונה, כי זה עוד לא נפוץ, אבל לדעתי טוב ייעשה אם חברות נוספות יאמצו את הרעיון הזה.

בסופו של דבר, לטעמי, מיקרוסופט הצליחו לשפר את חווית המשתמש לאין שיעור (וכן, גם גרפיקה היא חלק לא מבוטל מזה). השינוי עמוק מדי בשביל להקרא "XP מעוצב", כי הוא נוגע לכל קימור, לכל שעל ולכל נקודה במערכת. ואין מה לעשות – חווית המשתמש, גם עם סקין של ויסטה בחלונות XP פשוט לא מספק את הסחורה (ותאמינו לי, גם כזה היה לי). וכמו שכל חובב מקינטוש יגיד לכם – חווית משתמש זה משהו שאין לזלזל בו.

לפני סיכום, כמה נקודות למחשבה בקשר לויסטה:

• אחת הטענות העיקריות (אם לא הטענה העיקרית) נגד ויסטה היא שהיא כבדה ומגושת. זאת אמנם לא טעות, אבל חשוב לזכור – ב-2001, בעת יציאת חלונות XP לשוק – היא עבדה על מחשבים חדשים הרבה פחות טוב ממה שויסטה עובדת על מחשבים חדשים כיום. אני זוכר איך אני וחברים שלי ביטלנו את כל האפקטים הגרפיים של XP וסגרנו את כל התוכנות שעולות בעת הדלקת המחשב, רק כדי שתפריט ההתחל יטען בזמן הגיוני.
• טענה נוספת נגד ויסטה היא המחיר הגבוה שלה. הבעיה עם הטענה הזאת היא שיש כמה גרסאות של ויסטה. בעת קניית מחשב חדש, גרסה בסיסית של ויסטה עולה אותו דבר כמו גרסה בסיסית של XP (אמנם לא הייתי שם את החיים שלי על הטענה הזאת, אבל זאת היתה העסקה כשאני קניתי מחשבים חדשים – אחד נייד בארה"ב, ואחד נייח באייבורי – ועוד לא נתקלתי בדוגמה סותרת).
• עוד נקודה חשובה היא, שהמחירים של המחשבים ירדו פלאים מאז 2001. כלומר, בשביל לקנות מחשב חדש וטוב כיום, שויסטה פועלת עליו בצורה טובה, צריך להוציא הרבה פחות כסף מאשר מחשב חדש ב-2001, שהריץ XP בצורה סבירה מינוס (פחות או יותר חצי סכום).
• מנגד, זאת לא תוכנה שלמה של מיקרוסופט אם אין בה לפחות חיקוי גרוע אחד של מערכת אחרת (והדגש הוא על "גרוע", כי חיקויים של מערכות אחרות יש בה בלי סוף…) – ישנה תכונה שאמורה להגן על המחשב מפני שטויות שהמשתמש עושה, שמבקשת אישור מנהל בשביל כל שינוי של הגדרות המערכת. אבל בעוד באובונטו התכונה הזאת לא מטרידה (קופצת רק בשינויים "מהותיים", וישר לחלון של בקשת סיסמה), בויסטה התכונה הזאת די מרגיזה – אם המשתמש הפעיל הוא לא מנהל, אז צריך גם לאשר את השינוי, ואחר-כך מתבקשים להזין סיסמה (למה אי אפשר ישר להזין סיסמת מנהל?), וגם הדרישה לאישור קופצת במקומות לעיתים מגוחכים (כמה צרות כבר יכולות להגרם משינוי של התאריך והשעה?).

בשורה התחתונה, לדעתי, המערכת הזאת הוספדה הרבה יותר מדי מהר. מיקרוסופט משקיעה המון מאמצים ומשאבים כדי להבין את רצון המשתמש והתוצאה ניכרת במערכת. אחת התכונות הטובות של מיקרוסופט היא שהם לומדים מהטעויות שלהם (לאט לאט, אבל בסוף לומדים), וזה נוגע לכל המוצרים שלהם – ויסטה, מסנג'ר, XBox360 ועוד. אפילו ההצהרה שלהם שמהיום הם מוציאים מערכת חדשה כל שנתיים היא למידה מהטעות של ויסטה – שהיא המערכת הראשונה מאז 2001.

דבר אחד שדי הרגיז אותי בקשר לויסטה, זה החלוקה של ויסטה לגרסאות משונות – משום מה דווקא הגרסאות העסקית (שצריכות להיות יותר "רציניות"), מכילות תכונות כמו האפקטים הגרפיים, ה-Windows Movie Maker, מרכז הבידור הביתי ועוד, תכונות שחשובות בעיקר למשתמש הביתי, ולא לעסקי. החלוקה הזאת נעשתה מן הסתם מטעמים עסקיים ותו לא, על מנת שמשתמשים שרוצים את כל התכונות הללו, יקנו גרסאות יותר יקרות

הסקירה הזאת אמנם לא נגעה לאפשרויות המתקדמות של המערכת, אלא רק בשימוש יומיומי פשוט, אך בכל זאת – לדעתי יש למערכת הזאת ערך מוסף שאין ל-XP, בעיקר ברמת מנשק המשתמש. אם זה שווה את הכסף בשדרוג (תנו לי להיות נאיבי) – תחליטו לבד.
אני אשתדל לתת סקירה יותר מעמיקה של המערכת בשבועות הקרובים.
כמו כן, יש לי עוד סקירות שלמערכות ההפעלה השונות.
מה שכן – עם כל הביקורות נגד ויסטה, זאת שעתן היפה של מערכות הפעלה קוד פתוח ושל אפל. נראה איך הן ינצלו את זה.

נ.ב. – בלי ששמנו לב, בשקט בשקט, הבלוג שלי קיים כבר זו השנה השניה

אז ככה,
באתי לסניף המכס בשביל לקחת את החבילה, ובגלל שכבר הייתי שם ואני יודע מה מחכה לי, הלכתי ישר לתור של קבלת החבילות. לפני היה בחור נחמד שקיבל iPhone (מניאק!) שהודיעו לו חגיגית שהוא צריך לקבל אישור של משרד התקשורת (אחח… הנוסטלגיה).
"אבל יש במשרד התקשורת אישור גורף לזה", אמר האיש.
-"אה, אז איפה הוא?" שאלה הפקידה.
האיש בהה בה כמה שניות,
ולבסוף אמר – "במשרד התקשורת…."
"אה, לא… אתה צריך להביא איתך אישור"
-"אבל יש אישור גורף לזה"
"אני יודעת, אבל זה החוק. צריך אישור של משרד התקשורת, וחשבונית"
-"אבל אין לי חשבונית"
"נו, זה עולה בסביבות ה-399 דולר, רק תביא חשבונית"
-"אני יודע שזה עולה בסביבות ה-399 דולר – אבל אין חשבונית"
"טוב, אז נחשב את זה כ-399 דולר" (המקצועיות, הו המקצועיות).

אחרי שפטפטנו קצת, אני והאיש, הוא הלך לדרכו ואני התקדמתי לדלפק -
"שלום, הייתי פה שבוע שעבר, ואמרו לי להביא אישורים, אז יש לי פה הכל, וחשבתי שאולי אפשר לוותר על לעמוד בתור שם?"
-"הבחורה שם חישבה לך כמה אתה צריך לשלם?"
"לא"
-"אז אתה צריך לעמוד בתור שם".

מתישהו גם תורי הגיע,
הפקידה לקחה את האישור של משרד התקשורת, לקחה עוד כל מיני מסמכים,
לקחה את החותמת של התאריך, חתמה, מחקה את התאריך מהחותמת וכתבה את התאריך הנכון.
לקחה ממני כרטיס אשראי, הדפיסה מסמך, חתמה עם עוד חותמת, שוב תיקנה, הביאה לי את המסמך ואמרה לי לקחת את החבילה.

דבר ראשון, מאוד הרגיז אותי שלהפתעתי גיליתי שאחת החותמת היתה "שולם – כרטיס אשראי באינטרנט" (פתאום התחלנו להיות מדינה מתוקנת שעושים דברים באינטרנט? ואם אני מפחד לתת את כרטיס האשראי שלי באינטרנט?).
דבר שני, כשקיבלתי את אחד הדפים עם התאריך המתוקן, הסתכלתי על התאריך השגוי – ה-6 לדצמבר, 2005. וכל מילה נוספת מיותרת.
דבר שלישי, חדי העין בטח ישימו לב שלא הזכרתי בשום מקום שהיתה בדיקה כלשהי כדי לאמת שהמוצר שעליו ניתן האישור הוא אכן המוצר שאותו קיבלתי (הנה דרך טובה להעביר דברים ללא אישור ייבוא – לכתוב על תעודת המשלוח שזה {כל דבר שמותר לייבא}, ולבקש אישור מהמשרד הרלוונטי מבעוד מועד על אותו מוצר).
ודבר אחרון -
נתבקשתי לשלם מס גם על עלות משלוח המוצר לארץ.
"למה?" תהיתי.
"כי זה החוק".
טוב, עם הגיון כזה כבר לא רציתי להתווכח.

שמח וטוב לבב שבתי הביתה עם מחשב נייד חדש.

רשמים בהמשך.

כעבור שבוע קיבלתי הזמנה לשחרור דבר דואר. בול ביום שצריך. בטעות קיבלתי רושם שזה הולך להיות קל….

הדפסתי את החשבונית (שהגיעה באימייל) ואת אישור המשלוח (לכל מקרה שבעולם….) ויצאתי למכס.
לשם הגעתי שמח וטוב לבב, בתקווה לשלם כמה שקלים ולצאת עם מחשב נייד. אפילו התור של כ-6 אנשים היה סימפטי ומזמין.
עמדתי וחיכיתי לתורי.
וחיכיתי
וחיכיתי
וחיכיתי
וחיכיתי.
אנשים באו, אנשים הלכו, אנשים נדחפו. עוד קופה נפתחה, העובד מצד ימין צעק, העובדת מולי לא עשתה כלום, ובכלל, אחרי כמה דקות של המתנה, המקום התחיל להראות כמו שמשרד במדינת ישראל צריך להראות – צפוף, רועש ומבולגן.
(במהלך ההמתנה היה גם ויכוח של העובדים עם איזה בחורצ'יק נחמד אחד, אם מותר לצלם אותם או לא – אם מישהו יודע משהו בקשר לזה, אני אשמח לדעת מי צדק בויכוח)
הבחור לפני בתור (אותו זה שהתווכח עם העובדים) קיבל חבילה שמשום מה היתה בעייתית. הפקידה הודיעה לנו בחגיגיות שהיא הולכת לכמה דקות, בשביל לאשר את תוכן החבילה של האדון הנכבד. אז אני, שכבר הייתי מעט חסר סבלנות ביקשתי ממנה להודיע לפקיד לידה שיקבל אותי, כי אני ממתין הרבה זמן (יותר מאלה שהיו אצלו, כי הוא עבד בזריזות, כמובן).
"אז תגיד לו".
אמרה, והלכה.
(מיותר לציין שהוא לא הקשיב לי?)
טוב, ההיא הלכה, אז – איך לא – המתנתי.
והמתנתי.
והמתנתי.
והמתנתי עוד קצת, ואז היא באה.
"כן, מה יש לנו כאן?"
(מושיט לה את ההודעה על דבר הדואר)
"מה יש בחבילה?"
-"לא יודע, זה מתנה מדוד שלי" (למרות שידעתי שזה לפטופ)
"וכמה זה עולה?"
-"לא יודע" (800 דולר)
"החבילה כבר יצאה?"
-"לא יודע" (באמת לא ידעתי)
"אז תגש לבחור ההוא בדלפק 30, תגיד לו שיוציא לך את החבילה ויקרא לי כשהוא מוציא"

"אתה הבחור מדלפק 30?"
-"כן, מה אתה צריך?"
"ההיא שם אמרה לי להביא לך את זה ושתקרא לה כשתוציא את החבילה"
הבחור-מדלפק-30 מוציא את החבילה, תולש ממנה איזה דף ומברך – "תגיד לה שיש לך לפטופ" (לא צריך להיות גאון גדול בשביל לקרוא מה כתוב בתעודת משלוח).

"הבחור מדלפק 30 אמר שיש לי לפטופ"
-"חדש?"
"כן"
-"בוא איתי"
הלכתי אחריה בשביל לראות אותה פותחת את החבילה של הדואר, ואז את החבילה החדשה של הלפטופ, מפשפשת והופכת שם הכל וממלמלת לעצמה "זה חדש? זה חדש?", עד שזה נראה לי מוגזם ופשוט צעקתי עליה שאני יודע שזה חדש. "אה", היא התפלאה – "זה חדש?" (לא, זה סתם בתוך ניילונים יושב יפה בתוך אריזת קרטון סגורה ומקורית).
"טוב, אז צריך אישור של משרד התקשורת".

משרד התקשורת? חשכו עיני.
תהיתי לעצמי מה היה קורה אם זה לא היה חדש – לא הייתי צריך אישור?

"טוב, אתה לוקח את הטופס הזה, שולח לפקס הזה – אבל רק בפקס! אי אפשר אחרת! מקבל מהם אישור ובא לפה עם האישור ועם חשבונית. בלי חשבונית אין לך מה לבוא לפה" (סוף סוף הם למדו שזה אני שמנסה להסתנן לשם כל יום)
-"אבל החשבונית היא רק באימייל, כי הם לא שולחים חשבוניות מנייר, רק באימייל"
"זה בסדר, זה לא משנה לנו"
-"איך אני מקבל מהם את האישור?"
"אז אני מסבירה לך, אתה לוקח את הטופס הזה, שולח להם בפקס ומקבל אישור"
-"כן, אבל איך אני מקבל את האישור? בדו…"
"אתה ממלא, שולח פקס ומקבל אישור"
- (כבר קצת בעצבים, אחרי שאני עומד שם איזה שעה כבר….) "כן, אבל את האישור אני מקבל בדואר או חזרה לפקס???"
"אה, זה לא משנה לי"
-"לך זה לא משנה, אבל לי כן"
"נו, אז תשלח להם פקס ותקבל מהם אישור"

לא יכולתי יותר, אז כבר יצאתי.
רק בדרך החוצה ראיתי שיש להם שם מכשיר כזה שאמורים לקחת ממנו מספר. זה שאף אחד לא יודע עליו זה מילא, אבל זה שאין להם מסך או כל דבר אחר להציג את המספר הנוכחי זה כבר מגוחך.

אחרי שיצאתי רציתי להתקשר למשרד התקשורת, לשאול אותם כמה שאלות בקשר לטופס שאני צריך למלא.
כמו כל משרד ממשלתי שמכבד את עצמו, גם פה נענתי במענה אלקטרוני שרק אכל לי את השכל (כששמתי לב שאני מקשיב במשך דקה לסוגי המכשירים להם צריך לבקש אישור, הבנתי שכדאי לנתק, אז ניתקתי).
בערב, כשהיה לי זמן, התקשרתי שוב (כי בכל זאת אמרו שם כמה דברים שיכולים להיות רלוונטים לאנשים שבאמת נמצאים מול האתר של משרד התקשורת), רק שמשום מה המענה האלקטרוני לא עונה אחרי שעות העבודה. אני רק מקווה שהוא לא שכח להחתים כרטיס.

ואני שואל – האם ראוי?

(המסע עוד לא תם. יש לקבל את האישור שיכול לקחת עד 24 ימי עבודה לתשובת ביניים במקרים רעים – שזה לא הכי מעודד, כי על כל יום מעבר ל-14 יום שהמחשב שלי יושב במכס אני צריך לשלם כמעט 7 שקלים – וללכת איתו בחזרה למכס. אם הכל יעבור בשלום, רק אז יהיה לי לפטופ.
בהצלחה לכולנו)

שיהיה לכולנו בהצלחה.